שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי…" [ שמות פרק טז פסוק כט }

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון" (ויקרא כג ג)

אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, היא הוצאה פירוש טלטול חפצים מרשות הרבים לרשות היחיד וכן להיפך. משום כך מקיפים את העיר בעירוב, הגורם לכך שהעיר כולה מקבלת מעמד של רשות היחיד (מעין רשות פרטית) וניתן לטלטל בשבת באופן חופשי.

העירוב שהוא בנוי מגדרות של מבנים; חוטים מעל עמודים (טלפון, תאורה וכד'); תל המתלקט (סוללות עפר).

העירוב

בתקופת המשנה והתלמוד הוגדרה "רשות הרבים" כשטח פתוח, מפולש משני צדיו, שרוחבו לפחות שש עשרה אמות (עשרה מטרים בקירוב), והנו נחלת הרבים. מרשות זו נכנסים היו ל"מבוי" – סמטה, ומן המבוי ל"חצר" – שהיתה משותפת למספר דיירים. כדי לאפשר טלטול חפצים, שאינם מוקצים, מבית לבית בתוך החצר, או מחצר לחצר בתוך המבוי, ערכו "עירוב חצרות" בהניחם דברי מזון בחצר או במבוי. סעודה קולקטיבית זו היוותה את המכנה המשותף לכלל הדיירים, שהפך את החצר כולה, או את המבוי על כל דייריו, לרשות אחת משותפת, שהטלטול בתחומה הותר בשבת. מושג זה נקרא "ערוב חצרות" ו"שיתוף מבואות".

בימינו נוהגות הרשויות הרבניות בכל מקום "לערב" את היישוב כולו על ידי מתיחת חוטים סביבו. החוט מהווה את ה"חומה" המלכדת את היישוב כולו לחטיבה  אחת, רשות משותפת אחת, שהטלטול מותר בה גם בשבת.  משא"כ בחוץ לארץ אפשרות כזאת כמעט שאינה ריאלית, ולכן מקפידים שומרי שבת לא לטלטל דבר מרשות לרשות. אף את הטלית אין מטלטלים מן הבית לבית הכנסת ובחזרה (אם אינו מעוטף בה), אלא מפקידים אותה בבית הכנסת למשמרת השבת כולה.

נאמר בתורה "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" – מכאן למדו חכמים, שאסור לצאת את העיר יותר מאלפיים אמה (כקילומטר אחד) ביום השבת, כדי שלא לפגוע באופייה המיוחד של השבת. תחילתו של תחום זה נמדדת מן הבתים האחרונים של אותו יישוב בכיוון ההליכה. אם יודע אדם לפני כניסת השבת, כי עליו להגיע בשבת ליישוב סמוך, והמרחק בין בתיהם האחרונים של שני היישובים עולה על אלפיים אמה, עליו להכין ביום שישי, לפני רדת החשיכה, מזון לשתי סעודות ולהניחו במקום מוצנע, לפני תום מרחק של אלפיים אמה שמחוץ לעיר. במעשה זה הינו מגלה שהוא 'קובע' את מקום שבתו לשבת זו בתחנה, בה הטמין את המזון, הכנה זו של "עירוב תחומים" מאפשרת לו מהלך נוסף של אלפיים

שלשה סוגי עירוב הם:

א. עירוב חצירות. המאפשר לטלטל חפצים בשבת בתוך תחום העירוב.

ב. עירוב תחומין. המגדיל את טווח אלפיים האמה שיש לאדם רשות להלך בהם בשבת.

ג. עירוב תבשילין. דרך לבישול ביום טוב לשבת הסמוכה לו.

עירוב חצרות

האחרון בין ל"ט המלאכות הוא איסור הוצאת חפצים מרשות לרשות וטלטול ד' אמות ברשות הרבים.

הגמרא במס' שבת (צו ב)מביאה מקור מן התורה למלאכת הוצאה: "אמר רבי יוחנן דאמר קרא: 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא' (שמות לו ו). משה היכן הוה יתיב (היכן ישב) במחנה לויה, מחנה לויה רשות הרבים הואי, וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו (לא תוציאו ותביאו) מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים". איסור זה של הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד ולהיפך כולל גם את הטלטול ברשות הרבים עצמה ד' אמות כמבואר בגמרא שם.

מכאן שהנידון חמור ממש כהבערת אש בשבת, בישול, בניה, עבודה חקלאית וכו'.

אכן,  כל האמור שאיסור ההעברה והטלטול הוא איסור מהתורה נכון לגבי "רשות הרבים" דאורייתא זו שהינה רחוב בעל 16 אמות (כעשר מטר) והוא מפולש משני כניסותיו. רשות הרבים כזו אי אפשר להפכה לרשות היחיד אלא ע"י הקפתה בחומה וגם ינעלו את שעריה בלילה.

המקילים לסמוך על רשות הרבים שעוברים בה דווקא 600000 איש ביום בלבד יש להם על מי לסמוך ,

לבני ספרד מן הדין הדעה הראשונה היא זו שנפסקה שאם יש 16 אמה 8 מטרים זוהי רשות הרבים אע"פ שאין עוברים 600000 איש ביום ,

חלק ממקומות  הערים בישראל דינם והגדרתם "כרמלית" במקומות מסוימים בתוכם , דהיינו שטח פתוח שאינו רשות הרבים לפי ההגדרה דלעיל, ובכלל זה  כל שטח בנוי, שדות, ימים ונהרות.

הכרמלית אסור בה הטלטול בשבת  וכן ההוצאה ממנה ואליה מרשות היחיד –  הבתים והחצרות  מדברי חכמים , ואין מטלטלין בשבת בשום מקום שלא הוקף מחיצות.

איך בכל זאת ניתן להתגבר על בעיית הטלטול וההוצאה בכרמלית? זאת על ידי שתי הפעולות הבאות:

א. הקפת מחיצות

ניתן להפוך את כל העיר לרשות היחיד, לחטיבה אחת, על ידי גידורה סביב סביב.
כך משתמשים בגדרות בתים וחצרות וחומות אבן המגיעות לגובה עשרה טפחים, שיחים עבותים, גדר חי, רשתות, וגדר של שורת מוטות רצופים ממתכת או מעץ, חבלים המתוחים לרוחב או לאורך ובלבד שהחלל בין החבלים, המוטות,  אינו מעבר לשלשה טפחים (שלשים ס"מ).

בדיקת תקינות העירוב

בכל יום ערב שבת וערב חג מתבצעת בדיקה קפדנית ומקיפה לאורך כל קווי העירוב. בכל מקרה של תקלה הן בחוטים, בעמודים, ובמתקני הלחיים – מתבצע תיקון, הוספה או החלפה בו במקום.

עירובי תחומין

אסרו חכמים לאדם לצאת בשבת יותר מאלפיים אמה (960 מטר לחומרא או 1152מטר לשיטת החזון איש) לכל צד. והסמיכו חכמים זאת על הפסוק אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות טז כט). מקומו הוא ד אמותיו והוא נקבע בעת התקדש השבת. אם שבת מחוץ לעיר במקום המוקף לדירה או  בעיר המוקפת חומה, גדר, או צורת הפתח נחשבים אלה לד אמותיו אפילו גדולים ורחב ים הם מאד. ומותר להלך בהם כמה שירצה. אם רוצה לצאת חוצה להם רשאי להלך רק אלפיים אמה לכל צד.

הרוצה ללכת בשבת לצורך – כגון לבקר חולה – יותר מאלפיים אמה לצד מסוים, תיקנו לו חכמים שיוכל להניח עירוב לפני שבת סמוך לסוף התחום, יאמר את הברכה והנוסח של עירובי תחומין ומקום זה יחשב כמקום שביתתו דהיינו כביתו. הערוב הוא פת כדי אכילת שתי סעודות או מאכל שיש כדי ללפת שתי סעודות, עירוב זה יתיר לו ללכת עוד אלפיים אמה לצד מאותו מקום לאותו כיוון.

עירוב תבשילין

כאשר חל יום טוב סמוך לשבת, אסרו חכמים להכין או לבשל ביום טוב בשביל שבת, מפני שנראה כמזלזל בקדושת יום טוב. ולכן תקנו חכמים לעשות 'עירוב תבשילין', אשר באמצעותו מראה האדם שהוא כבר התחיל את הכנותיו לשבת עוד מלפני יום טוב, וכאשר מבשל ביום טוב, הוא רק כמשלים ומסיים את הכנותיו לשבת. ובמעשה זה, הותר לו לבשל מיום טוב לשבת. ולכן כאשר חל חג בימי חמישי ושישי, וברצונו לבשל לכבוד השבת, עליו להניח 'עירוב תבשילין' כפי שיתבאר להלן. (חזו"ע יו"ט רעד)

אם נתקלתם בקו עירוב קרוע או בתקלה אחרת בקו העירוב – אנא דווחו לנו

בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו, ונזכה לנועם קדושת השבת עלינו ועל כל ישראל!